החלטה בתיק ק"פ 47082-07-11

עניין לנו במספר קובלנות פרטיות אשר הוגשו על ידי אותה קובלת נגד נאשמים שונים. הדיון באותן קובלנות אוחד - ראה החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 23/10/11. עוד באותו פרוטוקול דיון, הורה בית המשפט לבאת כוח הנאשמים להגיש את סיכום טענותיה המקדמיות אשר היו בפיה, בכתב עם העתק ישירות לב"כ הקובלת אשר יגיש את תגובתו לאותן טענות בהתאם.

ואכן, כל צד הגיש בתורו את סיכומי טענותיו הוא.

בבסיס הקובלנות עומדות עבירות שהן בניגוד לחוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים" ו/או "החוק") בכך שיוחסה לכל אחד מהנאשמים עבירה של עיסוק במכירות עותק מפר של יצירה, עבירה לפי סעיפים 61(ג) + 64 לחוק; עבירה של מכירת עותר מפר של יצירה, עבירה לפי סעיפים 61(ד) +64 לחוק וכן עבירה של החזקת עותר מפר של יצירה לשם מסחר בה, עבירה לפי סעיפים 61(ה) + 64 לחוק.

הקובלת הינה חברה בע"מ רשומה כדין בישראל, עוסקת בהפצה ושיווק יצירות מוסיקליות מקוריות, בניהול זכויות יוצרים, בהגנה על זכויות אלה ואכיפתן בישראל.

לטענת הקובלת, היא בעלת הזכות הבלעדית והייחודית לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא או להתיר שימוש כזה, ביצירות מוזיקה ו/או בתקליטי מוזיקה אשר נמצאים בבעלותן של חברות ההפקה המוזיקליות "עאלם אל-פאן" ו/או דיגיתאל סאונד" (להלן: "יצירות מוגנות").

כפי העולה מעובדות כתבי האישום, כל אחד מהנאשמים עסק במכירת עותקים מפרים של היצירות המוגנות, החזיק עותקים מפרים של אותן יצירות לשם מסחר בהן והוא מכר עותקים מפרטים של היצירות המוגנות. זאת עשו בידיעה ומבלי לקבל הרשאה או היתר לעשות כן.

במעשים הנ"ל הפרו הנאשמים, לכאורה, את זכויות הקובלת הייחודיות ביצירות המוגנות. ומכאן הקובלנות המונחות על שולחנו של בית המשפט במסגרתן ביקשה הקובלת להרשיע כל אחד מהנאשמים בעבירות המיוחסות לו.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום והעלו מספר טענות מקדמיות ולהלן הדיון באותן טענות.

הסניגורית המלומדת סומכת את ידיה על הוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 וטוענת להעדר סמכות עניינית; פגם או פסול בכתב האישום; העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה וגם, טענה של הגנה מן הצדק לפיה, הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

להלן אדון בטענות אחת לאחת.

1. פגם או פסול בכתב האישום

לדידה של הסניגורית, כפי העולה מעובדות כתב האישום, חברות זרות (מצריות) הן בעלות הזכות ביצירות המוגנות ומהן אין לקובלת יפוי כוח או מסמך רשמי אחר מאושר כדין. משכך, שתי חברות אלה צריכות להיות קובלות בעצמן או להוכיח זיקה בין הקובלת לעבירה על מנת שהיא תוכל להגיש קובלנה בשמם, לרבות יפויי כוח מאושרים כדין שיוכיחו זכות לתבוע.

כן, הוסיפה הסניגורית וציינה, בין היתר, כי כאשר מדובר בתביעה בגין זכויות יוצרים, צריך להיות הסכם בין מדינות להגנה הדדית על זכויות יוצרים; הסכם כזה אינו קיים בין מצרים לישראל. כמו כן, לא מדובר ביצירות מוגנות ולא צוין תקופת ההגנה על התקליטים, לא ברורה זהותם הלאומית של הזמרים ו/או המבצעים ו/או המחברים ועוד טענות.

ב"כ הקובלת בתגובתו לטענה זו, פירק הוא אותה לתת פרקים כך:

זהות הקובלת: ב"כ הקובלת הפנה להוראות סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי המורה כל "כל אדם" רשאי להיות קובל ומכאן, אין צורך בהוכחת זיקה מיוחדת בין הקובלת לבין החברות הזרות. אף מעבר לכך, גם אם נלך בגישה המחמירה המחייבת שקובל יהיה "כל אדם" שהינו "בעל עניין" בנושא הקובלנה, הרי גם בדרישה זו עומדת הקובלת. ב"כ הקובלת הפנה לסעפים 1 ו- 3 לכתב האישום המצביעים על אינטרס הקובלת להילחם בפיראטיות.

המצאת חומר ו/או ראיות בנוגע לפעילות החברות המצריות; בפיו של ב"כ הקובלת הרבה טיעונים. ראשית, טען כי אין מקומה של טענה זו במסגרת טענות מקדמיות כי אם בבקשה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. שנית, ולגופו של עניין, טען לחזקות הקיימות בחוק זכות יוצרים העומדות לרשות הקובלת. שלישית, לטענתו, המסמכים המבוקשים הועברו לידי הצד השני במסגרת הליך אזרחי המתנהל בין הצדדים.

הסכם בין ישראל למצרים; ב"כ הקובלת הפנה לחוק זכות יוצרים, לסעיפים 8 ו- 9 שם. כמו כן, הפנה הוא לאמנות והסכמים בינ"ל רבים בהן חברות ישראל ומצריים והמחייבים מתן הגנה הדדית על זכויות יוצרים.

תקופת ההגנה על התקליטים; גם בעניין זה הפנה ב"כ הקובלת המלומד להוראות חוק זכות יוצרים ובכלל זה להוראות סע' 41 שם. הוא הפנה גם לחוות דעת מקצועית אשר נשלחה לעיון ב"כ הנאשמים הכוללת את מועד יצירת כל תקליט ותקליט הרלבנטיים לקובלנה.

זהותם הלאומית של הזמרים .... ושאלת לאומיותם של הזמרים; לדידו של ב"כ הקובלת אין רלוונטיות לעניין זה.